נפש מרפאת
שיטת הריפוי נפש מרפאת מבוססת על ההנחה שכל מחלה היא פצע רגשי שקיים עמוק בנבכי נשמתנו, כשהרגש לא מצליח לצאת דרך הנפש הוא יוצא דרך הגוף.
מי שמייצר את המחלה היא הנפש ולכן רק הנפש היא זו שיכולה לרפא אותה.
בתפיסה שלי כל מחלה נוצרת ברגע אחד ספציפי בו אנו חווים איזושהי טראומה, מרגישים מצוקה, בודדים וחסרי אונים.
זה לא חייב להיות משהו גדול, זה יכול להיות גם אירוע קטן שכלל לא הענקנו חשיבות כמו תובנה מסוימת או שיחת טלפון שקיבלנו.
לאדם יש 3 אסטרטגיות פעולה, ברח, הילחם וקפא (FFF ). במצב של טראומה אסטרטגית הפעולה שלנו היא FREEZ, אנחנו קופאים למאית השנייה וברגע הזה נקלעת בתוכנו אנרגיה שלילית, האנרגיה של הרגשות שחווינו ברגע הטראומה.
אני מדמה את האנרגיה השלילית הזו לאש הניצתת בתוכנו.
מאותו רגע בוערת בתוכנו מדורה, המדורה זו המחלה.
מה מזין את המחלה והופך אותה לכרונית?
מדורה מטבעה מכלה את עצמה לאחר מספר שעות, אבל זה לא המצב במקרה שלנו. למעשה אנו מזינים את המדורה שלנו בקרשים 24/7 מבלי להיות מודעים לכך.הקרשים שאנו משליכים למדורה נוצרים מ 2 סיבות-
הראשון והמשמעותי מבינהם הוא טריגרים שאנו לא מודעים להם. אותה אנרגיה שיצרה את המחלה, משחזרת את עצמה שוב ושוב בחיים שלנו. כלומר אירועים קטנים וכיביכול חסרי משמעות מזכירים לנו בצורה לא מודעת את האירוע שיצר את הקונפליקט או הטראומה שיצרו את המחלה ולכן תהליך ההחלמה נעצר.
דבר נוסף שיכול הוות טריגר זה שכל פעם שנרגיש שוב את הרגש שהרגשנו בזמן האירוע שיצר את המחלה לדוגמא "לא אוהבים אותי", נחווה שוב בצורה לא מודעת את אותו אירוע טראומתי.
הגורם השני הוא דפוסי החשיבה השלילים שלנו. כל פעם שאנו שופטים את עצמנו, מבקרים את עצמנו, לא אוהבים ולא מערכים את עצמנו, כאילו זורקים עוד קרשים ושופכים עוד שמן למדורה. למעשה לכל אחד יש את הקרשים שלו ואת דפוסי החשיבה השלילים שלו, שלרוב נוצרו בילדותו.
מה קורה למערכת החיסון?
ברפואה המערבית, מחלות אוטואימוניות נחשבות מחלות בהם מערכת החיסון תוקפת את הגוף הבריא.
אך בתפיסה שלי, מערכת החיסון מזהה את האנרגיה השלילית שנקלעה בגופנו, היא מדמה אותה לאויב ולכן תוקפת אותה במטרה להגן עלינו.
למה אנשים שחוו טראומה זהה לא חלו באותה המחלה?
השאלה המתבקשת היא- למה אנשים אחרים שחוו חוויה/טראומה דומה למה שאני חוויתי, לא חלו באותה מחלה או פיתחו את אותו תסמין כמו שלי?
התשובה לכך מתחלקת לשתיים:
האירוע נתפס אצל האדם על-פי התפיסה הסובייקטיבית ומערכת האמונות שלו, שני אנשים יכולים להיות נוכחים באותו אירוע וכל אחד יחווה אותו אחרת. לדוגמא שני אנשים יהיו נוכחים באותו אירוע בו התרחש פיגוע, שניהם יפצעו קל, אך אחד מהם יחווה טראומה קשה ולאחר מכן פוסט טראומה שתלווה אותו כל החיים, והשני ישתחרר מחדר מיון, יצא הביתה וימשיך בחיו.
הסיבה השניה היא שכל מחלה יושבת על קונפליקט מודחק שנמצא בתת המודע שלנו ולרוב מתרחש בילדותנו.
אני מדמה את זה ל 2 אבני צור שמתחככות אחת בשנייה. אבן אחת זו הטראומה שחווינו, כאשר האבן השנייה היא הקונפליקט המודחק שיושב בתת המודע שלנו.
כאשר אנו חווים אירוע טראומתי שיושב על אותו מקום רגשי שעליו יושב הקונפליקט הפנימי המודחק שנמצא בתוכנו, שתי אבני הצור הללו מתחככות אחת בשנייה ונדלקת אש.
מקורם של מחלות
מקורם של מחלות, תסמינים או כאבים כרוניים הינם בקונפליקטים רגשיים מודחקים ובלתי פתורים בלא מודע.
בתת המודע שלנו מתקיימים כל הזמן קונפליקטים סוערים, שנולדים מהמרכיבים השונים של נפש האדם ומהאירועים שחווינו.
הקונפליקטים האלו גורמים לרגשות בלתי נסבלים.
התגובה הראשונית שלנו היא להדחיק אותם, כדי לא לסבול וכך רובנו עושים במשך עשרות שניים, אנחנו מסתירים בתוכנו ומעצמנו קונפליקטים פנימיים רבים.
אבל הרגשות שלנו מבקשים הכרה והם לא יוותרו לנו עד שנכיר בהם.
במקרים רבים הפתרון הוא תסמינים פסיכוסומטיים.
כלומר לקבל הכרה לרגשות המודחקים באמצעות מחלה או כאב.
למה אני מתכוונת?
לדוגמא ילד שחווה תחושה חזקה של נטישה בילדותו המוקדמת, לא ידע איך לבטא את הרגש החוצה, זה היה כואב וכבד מנשוא עבור ילד קטן ןלכן הוא הדחיק את הרגש פנימה והבטיח לעצמו באותם רגעים- NO MORE אני לא יחווה את הרגש הזה יותר.
לאורך שנים רבות הרגש הזה היה מודחק בתוכו כלכך עמוק עד שהוא לא ידע על קיומו.
יום בהיר אחד בבגרותו, הוא חווה שווב תחושה חזקה של נטישה, החוויה היתה קשה וטראומטית.
הרגש החזק של הנטישה הטראומטית העיר מתוכו את תחושת הנטישה המודחקת מילדותו, 2 הקונפליקטים הללו נפגשו בעוצמה והעוצמה שלהם יחד הציתה את האש וחוללה את המחלה, ממש כמו קצר חשמלי בגוף.
מאותו רגע האנרגיה שיצרה את המחלה משחזרת את עצמה פעם אחר פעם וזה למעשה הדפוס שהמחלה מבקשת לרפא בתוכנו.
במקרה של נטישה הדפוס שמשחזר את עצמו יכול להיות התחושה של "אני לבד" "לא אוהבים אותי" "אני לא מספיק טוב/חשוב"
לתפיסתי והבנתי זו האמת הפשוטה מאחורי כל מחלה.
וכשמשהו מורכב הופך לפשוט, אני מבינה שבאמת הבנתי אותו.