מקורם של כאבים כרוניים הינם בקונפליקטים רגשיים מודחקים ובלתי פתורים בלא מודע.
כאבים כרונים בשריר ובשלד ברובם הם ביטוי גופני לקונפליקט רגשי.
מטרתם של תסמינים גופניים הנגרמים ממתח היא לרמות אותנו.
המוח שלנו מבין שאם נראה כמו פקעת עצבים מהלכת לא נזכה להכרה חברתית ולכן הוא מבצע שינויים במערכת ההולכה החשמלית שלו ובמקום שנראה או נתנהג כמו פקעת עצבים מהלכת הוא מורה לגוף שלנו לפתח כאבים.
בתת המודע שלנו מתקיימים כל הזמן קונפליקטים סוערים, שנולדים מהמרכיבים השונים של נפש האדם ומהאירועים שחווינו. הקונפליקטים האלו גורמים לרגשות בלתי נסבלים.
מכיוון שאנו אינינו יכולים לסבול את הרגשות הקשיים, אנחנו חייבים להדחיק אותם.
גם בתהליך ההדחקה נוצר קונפליקט נוסף בין הרצון של הרגשות הללו לקבל הכרה לבין הרצון שלנו לא להתמודד איתם.
הפתרון במקרים מסוימים הוא תסמינים פסיכוסומטיים. כלומר לקבל הכרה לרגשות המודחקים באמצעות מחלה או כאב.
אלו שיכולים להכיר בכך שכאבם מגיע מקונפליקט רגשי או ממתח יכולים מהר מאוד להרגיש את השיפור במצבם.
כשאנו מתעלמים מהכאב, אנו מתעלמים מעצמנו, לכן עלינו להבין שכאב זו נורה אדומה עבורנו, לעצור ולהסתכל פנימה.
אילו הכאב היה יכול לדבר, מה הוא היה אומר לנו?
איזה כאב פנימי הוא מנסה לטשטש או להסתיר?
איזה רגש צועק מתוכנו ומבקש הכרה?
כדי לרפא כאב פיזי עלינו לרפא תחילה כאב רגשי, עלינו להיכנס פנימה אל נבכי נשמתנו, אל מחוזות ילדותינו, ולבחון את הגרעין הראשוני שלנו.
לתת מקום לתחושות הקשות, להכניס לשם הרבה חמלה, סליחה ואהבה, להתעצם להתחזק, לעיתים נדרש אפילו לשתול זיכרוונות חדשים ולמחוק זכרונות ישנים שהם קשים מנשוא.
רק אז הכאב יקבל את מבוקשו, יסופק ישוחרר לחופשי ויסכים לשחרר גם אותנו.